אודישן

דצמבר 2017

המטרה במגרש האימונים נראתה מאוד מזמינה פתאום.

קייט החליקה לאורך הקיר באנחה כבדה. זה לא עזר ולו במעט להרגיע את ליבה ההולם, אבל לפחות שריריי הרגלים שלה הפסיקו למחות על כמות הזמן שהיא בילתה בפסיעה הלוך ושוב במורד המסדרון של הקומה השניה של סוכנות הזמן.

זה היה קצת טיפשי, בהתחשב בעובדה שלפני חדר הישיבות ניצבה שורת כיסאות עץ בדדיוק כמו באודיטוריום בבית הספר שלה, אבל עצם הישיבה שם הפך את הפגישה לאמיתית יותר. קייט אספה את ברכיה אל חיקה ונשמה עמוק.

זה רק עוד אודישן. היא ניסתה לשכנע את עצמה, עשית עשרות כאלה בתאטרון הקהילתי, אין ממה לפחד. 

אבל עצם המחשבה על הקהל עצמו שמולו תידרש לעמוד גרמה לנשימתה להפוך רדודה. נכון, המועצה הנוכחית כללה לא אחד, אלא שניים מבני משפחתה הקרובים ביותר, אבל זה לא גרם לעצביה להרגע אפילו לא במיקצת. 

אביה לוקאס האמין בה, תמיד, אבל דודה מייקל ובני המשפחות האחרות היו ידועים בקור הרוח שלהם, ובחוסר הסבלנות שלהם לבזבוז זמן.

בדיוק הסיבה שבגללה קיט תמיד ידעה שמקומה העתידי הוא להחליף את אביה בתפקיד. 

דלתות העץ לחדר הישיבות נפתחו רק מעט. "קייט?" לוקאס הציץ דרך החריץ, הוא חייך אליה בחום, "אנחנו מוכנים להצעה שלך, מתוקה."

היא קמה, מהנהנת לאט. לוקאס החזיק את הדלת פתוחה עבורה וקייט מתחה את כתפיה לאחור כדי לעצור את הרעד בגופה, היא נכנסה פנימה בראש מורם.

לוקאס סגר את הדלת והתיישב שנית במקומו המיועד. קייט סקרה את הנוכחים: ליליאן וואלוויט הרימה גבה מופתעת למראהה, ויקטור למאדס התיישר מעט, וקייט התכווצה. אני כאן להוכיח שמגיע לי לעבוד פה. קייט שלחה אליו, בידיעה שהוא מקשיב למחשבותיה. ויקטור הנהן, הבעה מרוצה על פניו. 

אנתוני קוואבר נותר אניגמטי, כמו שקייט תמיד דמיינה אותו. מייקל אנדראז, יושב ראש הסוכנות פתח בברכה חמה. "קייט, אני חייב לתהות שהופתעתי כששמעתי שרצית לפנות אלינו. רוב הנערים בגילך מחפשים עבודות התחלה בוולמארט, לדוגמה, מה גרם לך לבקש לעבוד בסוכנות עוד לפני שמלאו לך שבע עשרה ותהיי חייבת?"

זמן למונולוג, אם כך. קייט הזדקפה והיישירה אליו את מבטה. "היסטוריה היא התשוקה שלי." פתחה. "עכשיו כשמקס הביא את המחשבים העתידנים אל הסוכנות שלנו.. הכל הולך להשתנות. הדרך שבה אנחנו מסתכלים על ההסטוריה תשתנה. אני לא רוצה לפספס את זה רק בגלל שנשארה לי עוד שנה עד שאוכל לפתוח את המכתב ולהפעיל את היכולת שלי."

"את לא חושבת שגילך הצעיר קצת.. מקשה על כך?" אנתוני שילב ידיים, "להבנתי- וזה לא נסיון להכליל- בני גילך לא מעונינים בלשבת במשך שעות מול מחשבים כדי לסקור את אותו ציר זמן שאולי ואולי לא ישתנה." אולי זה היה האופן בו המבטא הבריטי שלו גלגל את המילים, אבל הטון המתנשא העלה את חמתה. אצבעותיה של קייט התכווצו לאגרוף. "אני לא כזאת," סיננה, "אני בשמחה אשב מול ציר הזמן כמה זמן שצריך-"

"תסלחי לאנתוני, קייט מתוקה," לוקאס התערב כדי לפייסה. "הוא מאוד.. שמרני בדעותיו." הוא הרים את מבטו מעבר לשולחן העץ בצורת הפרסה ופגש בזה של אנתוני בצידו השני. "אני לא בטוח עד כמה כולכם מכירים את קייט, אבל בזמן תקופות המבחנים תוכלו למצוא אתה כלואה שעות בחדר- והיא באמת לומדת!" הוא צחק קלות.

המחמאות שלו חידשו את בטוחנה, קייט פנתה שוב אל מייקל, מטרתה העיקרית.  "שום פרט לא יברח מהעיניים שלי אם רק תתנו לי גישה למחשבים." אמרה. "אפילו לא השינוי הכי קטן."

ויקטור פלט אנחה קטנה. "העובדה שהיא בכלל מתעניינת, בגילה הצעיר, כבר מצביעה על בחורה מעורבת ומרשימה." הוא שלח אליה חיוך קר ומרוצה, "היא לא משקרת, היא באמת מאמינה שהיא תוכל לעשות את העבודה, ואני מעריך כנות שכזו."

קייט הרכינה את ראשה בנסיון להסתיר את חיוכה. "תודה, מר למאדס."

"מה הרוע בלתת לה להתצטרף? אני לא חושבת שהיא צריכה אפילו ראיון שכזה." ליליאן מחתה. 

"את מציעה שנתייחס לתפקיד בבוז והקלת ראש?" אנתוני נשף בבוז. "אם לא נראיין אותה כראוי, אנחנו מסתכנים בלקחת כל אחד שיש לו דם משפחתי לתפקידים שכאלה, אז אנחנו נשארים עם חבורת אידיוטים שלא מבינים עד כמה חשוב התפקיד באמת! אני יכול להעיד על כך שרוב בני משפחתי הצעירים החיים באיזור כרגע, לא מתאימים לעבוד אפילו כסוכני שטח יחד עם הפיליה שלהם." אמר באותו טון מעצבן. 

קייט נצרה את לשונה, למרות שהרצון למחות ולהגן על זואי ושאר בני משפחתה בער בה. אם הוא רוצה איפוק, אראה לו איפוק.

מזיווית עינה, ויקטור למאדס הרים גבה. קייט נלחמה ברעד שעבר בה. 

"סלח לי על החוצפה הקלה, חבר המועצה קוואבר, אבל רק לפני כמה דקות טענת שלא תכליל את בני גילי, בתוך ברה טובה של קרובתך זואי מרוויס לבית קוואבר אני מרגישה מחויבת לציין ששתינו נקבל על עצמנו כל עבודה שתתנו עלינו."

מייקל נשען לאחור. "זה נחמד לשמוע שאת וזואי חברות, ושתיכן שותפות לרצון לתרום יותר לסוכנות גם אם זואי לא מורשית להצטרף אל בני במסעותיו ב1778. אבל אני יכול לראות שמשהו קצת יותר עמוק בוער בך, למה?"

קייט לקחה נשימה עמוקה, אותה נשימה שהיא הייתה לוקחת אילו זה היה תו אורך ומרשים שהיה עליה להחזיק. עיניה חלפו לרגע מעל אביה, שבהה במתרחש בהבעה קורנת של גאווה. "מאז ומתמיד הערצתי את היכולות של כל אחת מהמשפחות שלנו. נדהמתי מהן, הידיעה שיש בי את הכוח לנסוע בזמן בקצות האצבעות שלי, בלי הרשות לגעת בו, מדרבנת אותי הכל מחיר לתרום איך שאני רק יכולה, אפילו אם זה משהו קטן. אני רוצה להוכיח לסוכנות הזאת שיום אחד אני אשב כאן לשולחן הזה, ושכדאי שיתרגלו לנוכחות שלי." היא סיימה עם שילוב ידים ומבט חד לכיוון אנתוני וויקטור, שהטה מעט את ראשו בריכוז.

התהליך הבעית אותה, אבל היא הפסיקה להתנגד ונתנה לו להיכנס, רק מעט, אל מחשבותיה שהדהדו ובטח הבהבו לו כמו סימני קריאה אדומים וגדולים: לא תתחרטו. 

גם מייקל חייך. הוא קם ויישיר אליה את המבט הרשמי הנינוח הזה. "אני חושב שחודש-חודשיים של התמחות קיץ יוכלו להוביל לדברים נפלאים לסוכנות הזו- מי בעד?"

קייט השפילה את מבט בכדי לא להסגיר שום סימן על גאוותה הפגועה מעט: כל אנשי הקריירה הגדולים התחילו איפשהו. הזכירה לעצמה.

ארבעת חברי המועצה הנותרים החליפו ביניהם מבטים ושלושה הרימו יד, כולם מלבד אנתוני, וקייט נשבעה לעצמה שהיא תמצא דרך להתחבב עליו בכל מחיר. 

מייקל הושיט לה יד והיא הלכה ללחצה כאילו מרחפת. אפילו לא היה אכפת לה שהם רואים את חיוכה המטופש.  "ברוכה הבאה לסוכנות באופן רשמי, קייט."

היא השתדלה מאוד לצאת באותה עדינות וחן שאיתה ניסתה להיכנס, אבל ההתרגשות הלהיטה את צעדיה והיא שעטה במסדרון אל מגרש האימונים. נואשת לשפוך את כל ההקלה, הכעס והשמחה החוצה.

היא פתחה את שתי דלתות הזכוכית בדיוק בזמן לראות את שרליז מנערת מעליה את מקס נוטף הזיעה ושולחת אותו אל המזרון כמו היפופוטם קורס. החא הבחינה בקייט בזווית העין וחייכה אליה. "איך היה הראיון ששמעתי עליו?"

היה קשה לא לקרון מאושר. "התקבלתי!" קייט צעקה, ושרליז השיבה בקריאת התפעלות משלה וחיבק קצר. "כל בן משפחות מתחיל בקטן לפני שהוא נהיה יו"ר מועצה. אני שמחה שחברי המועצה היו סבלניים מספיק עבורך."

מהמזרון, מקס גנח בכאב ותסכול בעודו מתרומם, קייט התעלמה ממנו. "לא כולם קיבלו אותי בברכה." נאנחה. 

שרליז כיווצה גבות, מבולבלת. "מי מהם עשה לך צרות?"

"אנתוני."

אנחת התסכול של שרליז כמעט הייתה מצחיקה מספיק כדי לגרום לקייט לחייך. "למה אני לא מופתעת?" שרליז צחקה קלות. "לא משנה מה הוא אמר לך, תזכרי שהרוב היו בעדך כל הזמן- אפילו ויקטור, המ?"

קייט כבר לר הצטמררה כל כך להגיד זאת: "כן, אפילו ויקטור."

שרליז משכה בכתפיה. "אז למה אכפת לך מה בן דודי האנגלי עם המקל בתחת חושב?"

קייט התכווצה מעט. משחזרת בראשה את הטון המתנשא שלו שוב ושוב. "משפחת קוואבר היא השנייה בגודלה והשניה בחשיבותה.. מה אם ארצה להיות פיליה של אחת האחייניות שלו? הוא זה שאחראי על מתן השיקויים.." היא נאחזה בזרועה של שרליז. "בבקשה, את חייבת להגיד לי איך להתחבב עליו."

שרליז צחקה וניערה מעליה את ידה של קייט. "את יודעת למה אנתוני מפקפק בך?" כשקייט נענעה בראשה, שרליז הסתובבה והחלה להוביל אותה אל השולחן של אטמי האוזניים. "אתם דומים מאוד, את והוא. שניכם מתייחסים אל המוניטין שלכם כמו משהו קדוש." עיניה הכהות נחו על קייט ממרום עשרת הסנטימטרים שהיו לה עליה. "הדרך הכי טובה תהיה להזכיר לו את זה כל פעם שאת פה, להדגיש את הכישורים שלך ולהראות סבלנות. אנתוני כמו אבן שתקועה בחול, אבל גם הן מתרככות עם הגלים." 

היא הושיטה לקייט זוג אטמים ואת האוזניות הגדולות שלה. "ובינתיים, את יכולה פשוט לדמיין את הפנים שלו על המטרה." קייט נותרה במקומה בעוד שרליז פסעה אל ארון הנשק החם וכדורי הסרק שנחו בקופסאות למרגלותיו.

בצידו האחר של החדר, מקס התנודד מעט בעודו צופה בה. מבטו סקרני אך לסתו חשוקה מעט. שרליז חזרה עם האקדח האהוב על קייט- אקדח מתחילת המאה התשע-עשרה, חום וממורק עם גימורי כסף סביב הקת ובית הבליעה, הוא היה שלה עוד מהפעם הראשונה שהרימה אותו.

ברגע ששרליז חזרה ההבעה המרוחקת על פניו של מקס נמחקה באחת, והוא שלח אליה אגודל. היא כבר לא שמעה אותו, תודות לאטמים ולאוזניות שהיא שמה, אבל כנראה שזה היה הקנטה כלשהי, כי שרליז שילחה בו את מבט ה"בלי-דרמות" שלה ומשכה אותו בחזרה אל המזרון.

קייט פנתה אל המטרה השמאלית ביותר מבין השלוש שהוצבו בירכתי החדר, סגרה את שער הפלסטיק מאוחריה ושכחה ממקס, שכחה משרליז. כל מה שעניין אותה היה שקית כדורי הסרק, אבקת השריפה לטעינה שנחו על מדף קטן במחיצת הזכוכית-החסינה שהפרידה בין שלושת המטווחים, והרגשות שעדיין התערבלו בה וגרמו לידיה לרעוד מעט.

היא טענה את האקדח וציוותה עליהן להפסיק. המטרה צפה ועלתה שוב מול עיניה והיא מצמצה, חושבת שוב על האופן שבו המבטא המטופש של אנתוני גלגל את מילות הבוז. ידה השמאלית התהדקה על הקת בעוד אצבע ימין שלה ריחפה מעל ההדק.

קייט עצרה את נשימתה ושחררה את כל כעסה אל סחיטת ההדק.

כשהיא הורידה את האקדח, החור המעושן בניר שעל המטרה קרץ אליה במרק שערה מהנקודה האדומה באמצע.

קייט הושיטה את ידיה אל כדור הסרק הבא אוטמטית.